המאבק עם תנורי זכוכית ארוכים (ואיך אנו מתגברים על כך)
רוב להטים בסוג IR פועלים בטווח של מטר או שניים בלבד. זה נשמע מספיק, אך כשמדובר בתנור זכוכית ארוך מאוד, זה כבר לא מספיק. כשמחברים את הלהטים הקצרים יחד, נוצרים “נקודות קרות” בכל מקום שבו הם מחוברים.
זו בעיה גדולה – הזכוכית לא מתרככת באופן אחיד, וכתוצאה מכך יש בעיות באטימה של התנור או שהצינורות נשברים.
כדי למנוע זאת, אנו יוצרים מערכות חימום רציפות שיכולות לפעול מעבר לגבול של 2 מטרים.
להשיג חימום אחיד
אי אפשר פשוט למתוח את צינור הקוורץ ולהסתפק בזה. אם עושים זאת, הקצוות של הצינור נשרפים, בעוד החלק האמצעי נשאר בטמפרטורה נמוכה. צריך למצוא איזון בין המתח החשמלי.
אנו משקיעים הרבה זמן בשינויים במבנה החוטים, ובשימוש במתח חשמלי גבוה. המטרה היא פשוטה: לוודא שאותה כמות של חום תגיע לכל סנטימטר בצינור. כך נקבל קיר חום אחיד, ולא מצב לא אחיד.
הכנת התנאים הנכונים
אנו מסדרים את הלהטים בשורה רציפה. בעצם, אנו משתדלים להקטין את הפערים בין הלהטים ככל האפשר, כדי שהזכוכית לא תחוש בירידה בטמפרטורה.
מכיוון שהצינורות ארוכים, הם מתרחבים ומצטמצמים הרבה. אנו משתמשים במעטפות קוורץ חזקות כדי לעמוד בעומסים האלו, כך שהזכוכית לא תישבר. טיפ קטן: אם מחברים את הלהטים לתנור גדול, יש לבדוק היטב את מערכת החשמל. הלהטים האלו צורכים הרבה חשמל, ואי אפשר שהמערכת תקרוס במהלך העבודה.
החלק הקשה
הבעיה היא שהלהטים הארוכים האלו שבירים מאוד. אם המקומות בהם הם מותקנים אינם מדויקים, זה עלול לגרום לבעיות. עיקול קטן בצינור באורך 2.5 מטר יכול ליצור נקודת לחץ, ושם הצינור עלול להישבר.
בנוסף, הלהטים האלו פולטים כמות אדירה של חום. צריך לוודא שמערכת האוורור חזקה מספיק כדי להוציא את החום הזה. אחרת, החום עלול לפגוע בחלקים אחרים של התנור, וזו בעיה שאף אחד לא רוצה.